התיק נראה כמעט תמיד אותו דבר. דירה בבודווה או בית מעל קוטור, ובחוזה הרכישה מופיע שם אחד. הסכם הממון אושר בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נוסח בקפידה, ומונח בתיק. שני המסמכים תקפים. אף אחד מהם, לבדו, לא עונה על השאלה של מי הנכס הזה.
זו שאלה לתיק, לא לנישואין. על שאלות לתיק עונים במספרי סעיפים, לא בהשערות.
מה אתם מביאים אתכם
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, בנוי על רעיון אחד שכדאי לומר במפורש. סעיף 4 קובע ש"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג". הנישואין עצמם אינם משנים בעלות. הנכסים נשארים של מי שהם רשומים עליו לאורך הנישואין.
האיזון מגיע בסוף. לפי סעיף 3, בני זוג שלא ערכו הסכם ממון רואים אותם כמסכימים להסדר איזון המשאבים, ולפי סעיף 5(א) עם התרת הנישואין זכאי כל אחד למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג. שימו לב למילה שווי. המנגנון הישראלי מייצר זכות לערך, לא בעלות משותפת בנכס עצמו במהלך הנישואין.
ולהסכם עצמו יש מסלולי אישור קבועים. סעיף 2(א) דורש אישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי; סעיף 2(ב) מתנה את האישור בכך שבית המשפט נוכח שההסכם נעשה בהסכמה חופשית ומתוך הבנת משמעותו ותוצאותיו; סעיף 2(ג) מאפשר, בהסכם שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם, אימות רושם הנישואין במקום אישור בית המשפט; וסעיף 2(ג1) מאפשר אימות בידי נוטריון בהסכם שנכרת לפני הנישואין.
כל זה תקין ומוכר. ואף אחד מהמסלולים האלה אינו מוכר לפקיד הרישום במונטנגרו.
מה מונטנגרו מפעילה
בית משפט במונטנגרו אינו מפעיל את חוק יחסי ממון ישירות. הוא מפעיל את חוק המשפט הבינלאומי הפרטי שלו — Zakon o međunarodnom privatnom pravu (להלן ZMPP, "עיתון רשמי של מונטנגרו" מס' 1/2014 עם תיקונים).
סעיף 81(1) מכפיף את יחסי הממון בין בני הזוג לאותו דין החל על יחסיהם האישיים, וסעיף 80 בונה סולם: אזרחות משותפת, אחר כך מקום מגורים רגיל משותף, אחר כך מקום המגורים המשותף האחרון, ואחר כך דין מונטנגרו.
שני אזרחי ישראל נוחתים על השלב הראשון: הדין הישראלי. עד כאן הציפייה מתאשרת — אלא שהיא אינה מובנת מאליה, אלא תוצאה של כלל ברירת דין מונטנגרי. ומה שכלל נותן, כלל גם יכול לקחת.
שני סולמות שמתחילים בנקודות הפוכות
כאן נמצא ההבדל החד ביותר, והוא בעניין הזמן.
סעיף 15 לחוק יחסי ממון קובע: "על יחסי הממון בין בני זוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין". נקודת החיבור הישראלית קפואה ביום החתונה.
סעיף 81(2) ל-ZMPP קובע את ההפך. אם שינוי באזרחות או במקום המגורים הרגיל של אחד מבני הזוג או שניהם מוביל לשינוי הדין החל, הדין החדש חל על רכוש בני הזוג ללא תלות במועד רכישתו. נקודת החיבור המונטנגרית זזה, ובדיעבד.
מתי היא באמת זזה כדאי לומר בדיוק, כי כאן טועים. כל עוד שני בני הזוג הם אזרחי ישראל בלבד, סעיף 80(1) מחזיק אותם על השלב הראשון — מעבר למונטנגרו כשלעצמו אינו מזיז את נקודת החיבור. שתי מערכות כן מזיזות אותה: אזרחות מעורבת, שאז סעיף 80(2) מעביר את ההכרעה למקום המגורים המשותף; והתאזרחות של אחד מבני הזוג במונטנגרו, שמסיימת את האזרחות המשותפת ומפילה את הסולם לשלב השני.
ויש שכבה נוספת. סעיף 4(1) ל-ZMPP קובע שכאשר יש להחיל דין זר, מוחלות נורמות אותה מדינה לרבות כללי ברירת הדין שלה. כלומר ההפניה היא לדין הישראלי כולו, ובכלל זה סעיף 15. אם בשעת הנישואין הייתם מיושבים בישראל, סעיף 15 מחזיר לדין הישראלי והמעגל נסגר. אם נישאתם כשמקום מושבכם היה במקום אחר, סעיף 15 מפנה לשם — ולפי סעיף 4(3), כאשר כללי ברירת הדין הזרים מפנים חזרה למונטנגרו או למדינה שלישית, מוחל הדין המהותי של אותה מדינה.
מה אומר הדין המהותי המונטנגרי
| מה שמניחים לפי ההיגיון הישראלי | מה שקובע חוק המשפחה של מונטנגרו | סעיף |
|---|---|---|
| הנישואין כשלעצמם אינם משנים בעלות | מה שנרכש בעבודה במהלך הנישואין הוא רכוש משותף, וכך גם הפירות ממנו | 288 |
| מי שרשום בפנקס הוא הבעלים | נרשם רק בן זוג אחד על רכוש משותף — רואים את הרישום כאילו נעשה על שם שניהם | 289(2) |
| הרשום יכול למכור או לשעבד את חלקו | בחלק ברכוש המשותף שלא חולק אין אפשרות לעשות דיספוזיציה או לשעבד בעסקה בין חיים | 290 |
| מה שהובא מלפני הנישואין וירושה נשאר אישי | כך גם כאן: רכוש נפרד הוא טרום-נישואי, וכן ירושה, מתנה ורכישה אחרת ללא תמורה | 286 |
| השבחה של נכס אישי מזכה בכסף | השבחה זניחה — תביעה כספית. השבחה משמעותית — חלק בנכס עצמו | 287 |
| החלוקה תיגזר מההשקעה הכספית | בהיעדר הסכמה מחלקים בחלקים שווים; תרומה כוללת משק בית, משפחה וגידול ילדים | 294 |
חוק המשפחה — Porodični zakon, "עיתון רשמי של רפובליקת מונטנגרו" מס' 001/07 ו"עיתון רשמי של מונטנגרו" מס' 053/16, 076/20.
השורה השנייה היא זו שמפילה תיקים. סעיף 289(2) הופך את הציפייה: אם על רכוש משותף רשום בפנקס המקרקעין רק בן זוג אחד, רואים את הרישום כאילו נעשה על שם שני בני הזוג — אלא אם הרישום עצמו נעשה על יסוד הסכם בכתב בין בני הזוג. הסייג צר. לא "קיים אי־שם הסכם ממון", אלא "הרישום נובע ממנו".
וזה נוגע גם לקונים. תמצית list nepokretnosti עם שם אחד אינה אומרת לכם באמת מי צריך להסכים לעסקה. את אותה שאלה מהצד של הקונה פירטנו באנגלית תחת One Name on the Deed, Two Owners in Law.
בחירת הדין: כאן צריך לומר מה פתוח
שני חוקים מונטנגריים עומדים זה לצד זה ואינם אומרים אותו דבר.
סעיף 303 לחוק המשפחה הוא משפט אחד ואוסר: בני זוג אינם יכולים להתנות על תחולת דין של מדינה אחרת על יחסי הממון שלהם. איסור חלק.
סעיף 82 ל-ZMPP מתיר בדיוק את זה, אך מתפריט סגור, ותחת הכותרת "יחסי ממון חוזיים של בני זוג": דין האזרחות של אחד מבני הזוג; דין מקום המגורים הרגיל של אחד מהם; דין המדינה שבה הם מתכוונים לכונן מקום מגורים משותף; ולגבי מקרקעין — דין מקום הימצא הנכס. הבחירה אפשרית לפני הנישואין או אחריהם, וניתן לשנותה או לבטלה.
שני החוקים בתוקף. הפירוש המתבקש — שחוק המשפחה מדבר על המקרה הפנימי וחוק ברירת הדין על מקרה עם זיקה זרה, והוא מאוחר יותר וספציפי יותר — סביר, אבל זו הקריאה שלנו ולא הלכה מבוססת. לא מצאנו פסיקה מונטנגרית מפורסמת שמכריעה את הסתירה לגבי מקרקעין. אנחנו כותבים זאת במפורש במקום להחליק את זה.
המסקנה המעשית רגועה יותר: סעיף 82(4) — דין מקום הימצא המקרקעין — אינו מייצר את המחלוקת כלל. בחירה בדין המונטנגרי לנכס המונטנגרי קונה ודאות, במחיר שלגבי אותו נכס יחולו הכללים שבטבלה למעלה. ויש לכך יתרון נוסף: סעיף 4(2)(3) מוציא במפורש את בחירת הדין מכלל ההפניה החוזרת, כך שבחירה תקפה מובילה לדין המהותי ישירות והמעגל אינו נפתח.
לצד זה עומד סעיף 83 ל-ZMPP: בבחירת דין זר אין כדי לפגוע בזכויות צדדים שלישיים, אלא אם ידעו או היה עליהם לדעת על תחולתו; ואם לגבי זכויות קנייניות במקרקעין התקיימו דרישות הרישום של מדינת מקום הנכס, רואים צדדים שלישיים כמי שידעו. בלי רישום במונטנגרו, בחירת הדין שלכם אינה אמינה מול בנקים, קונים ונושים.
צורה: אישור בישראל אינו רישום במונטנגרו
זו הנקודה שבה רוב התיקים נעצרים, והיא טכנית לחלוטין.
סעיף 301 לחוק המשפחה דורש שהסכם ממון ייערך בכתב ויאושר בידי נוטריון, שחייב לפני האישור להקריא את ההסכם לבני הזוג ולהזהיר אותם שההסכם מוציא את המשטר החוקי של רכוש משותף. הסכם הנוגע למקרקעין נרשם בפנקס המקרקעין. רק השלב האחרון הופך את הנייר לדבר שהפנקס רואה — ורק הסכם שהפנקס רואה יכול לערער את החזקה שבסעיף 289(2).
בפגישה אצל הנוטריון חל בנוסף חוק הנוטריונים המונטנגרי. סעיף 47 קובע שבעריכת המסמך הנוטריוני חייב להיות נוכח מתורגמן בית משפט אם אחד המשתתפים אינו מבין את שפת המסמך או אם צד דורש זאת, ושבסופו על הנוטריון לציין שהטקסט תורגם למשתתף. סעיף 44 קובע שהמסמך נערך בשפה המונטנגרית, ובשפה זרה רק אם הנוטריון עצמו מתורגמן מושבע לאותה שפה.
אישור בית המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 2 לחוק הישראלי אינו ממלא אף אחת מהדרישות האלה. אלה שתי מערכות אימות נפרדות, וקיום אחת אינו מקיים את השנייה.
אם מגיעים לסכסוך
גם הפורום אינו נתון לבחירה חופשית. לפי סעיף 119(1) ל-ZMPP, בית המשפט במונטנגרו הוא בעל סמכות ייחודית בהליכים שנושאם זכות קניינית במקרקעין או שכירות מקרקעין, כאשר המקרקעין מצויים במונטנגרו; סעיף 111 מוסיף סמכות ייחודית בסכסוכים על תוקף רישומים בפנקסים ציבוריים מונטנגריים; וסעיף 144 קובע שהחלטה זרה לא תוכר כאשר קיימת סמכות ייחודית כזו. מנגד, סעיף 130(2) מרחיב את סמכות בית המשפט המונטנגרי בענייני נישואין גם ליחסי הממון בין בני הזוג.
כיצד לסווג חלוקה של דירה — כהליך בזכות קניינית לפי סעיף 119 או כעניין נישואין לפי סעיף 130 — תלוי בסעד שנתבע, ואיננו מכריעים בכך כאן. החלק המעשי בטוח: פסק דין ישראלי אינו מזיז את הפנקס המונטנגרי מעצמו, הוא זקוק להכרה, וסעיף 144 הוא הקיר שבו המסלול הזה עלול להיעצר. את ההיבט המקביל בירושה פירטנו תחת ירושת נכס במונטנגרו.
מה אנחנו בודקים בתיק כזה קודם
- תמצית *list nepokretnosti* עדכנית — לא העתק של המוכר, כולל שעבודים. מי רשום, ממתי, ועל יסוד איזה מסמך.
- אזרחויות שני בני הזוג והיסטוריית המגורים — דרכונים, התאזרחות, אשרות שהייה, מרכז חיים בפועל. כאן נקבע באיזה שלב של סעיף 80 אתם, והאם סעיף 81(2) בכלל מופעל.
- הסכם הממון במקור, ומועד עריכת הנישואין ומקום המושב אז — זה מה שמפעיל את סעיף 15, ובעקבותיו את סעיף 4.
- מסמך הרכישה: מתי נרכש ומהיכן הגיע הכסף, כולל כספי ירושה או כספים מלפני הנישואין — הגבול בין סעיף 286 לסעיף 288 עובר בדיוק כאן.
- האם הסכם ממון כלשהו נרשם בפנקס המונטנגרי. כמעט תמיד התשובה שלילית, וכמעט תמיד זו הנקודה שבה התיק עוד ניתן לתיקון.
מה שנשבר בתיקים של ישראלים במונטנגרו בכלל, ולא רק בהקשר הזוגי, מרוכז תחת מה שאני רואה משתבש, והצד היומיומי של חיים שם תחת משפחות ישראליות במונטנגרו.
לצד מי אנחנו עומדים ואיך אנחנו מקבלים שכר
כמעט לכל שאר המשתתפים בעסקה משלמת העסקה עצמה. עמלת המתווך תלויה בכך שהרכישה תושלם. מחלקת המכירות של היזם עובדת עבור היזם. חובתו של הנוטריון היא כלפי המסמך, לא כלפיכם. אין בכך פסול, אבל כדאי לדעת זאת לפני שרואים באחד מהם יועץ מטעמכם.
אנחנו לא לוקחים עמלה ממוכרים, מיזמים, מתווכים או מתמחרים — בשום צורה, בשום תיק. ההכנסה היחידה שלנו היא שכר הטרחה שאתם משלמים, והוא אינו גדל אם תחתמו. לומר לכם שרישום כזה לא צריך להישאר כך אינו עולה לנו דבר. את תמציות הפנקס אנחנו מוציאים בעצמנו במקום לקבל אותן מיד המוכר, וקוראים מסמך מהעמדה שלכם ולא מעמדת סגירת העסקה. כשהתשובה היא "לא כך", אתם מקבלים אותה בכתב.
גבול אחד אינו נתון למשא ומתן: אנחנו עורכי דין, לא יועצי השקעות מורשים. איננו נותנים ייעוץ השקעות אישי במכשירים פיננסיים ואיננו אומרים אם נכס יעלה בערכו. מה שאנחנו מגנים עליו הוא העמדה המשפטית שלכם: זכות, חוזה, רישום, מעמד, והמועדים שקובעים את ארבעתם.
איך אנחנו פותחים תיק כזה
התוצר הראשון שלנו אינו שיחה אלא עמדה משפטית בכתב. שלחו לנו תמצית list nepokretnosti עדכנית, את הסכם הממון על אישורו, את מסמך הרכישה, ופרטים קצרים על מועד ומקום הנישואין, אזרחויות ומקומות מגורים. בתמורה תקבלו עבודה בהיקף שסוכם מראש: איזה דין צפוי לחול על משטר הרכוש שלכם, מה מצב הפנקס משנה בכך, אילו צעדים חסרים במונטנגרו — ובאיזה מועד פגם שניתן לתיקון עדיין ניתן לתיקון.
איננו מקיימים ייעוץ ראשוני ללא תשלום. הסיבה פשוטה: בתיק כזה השעה הראשונה היא בדיקה ולא מכירה; מי שנותן אותה במתנה או שאינו בודק, או שמקבל תשלום מצד אחר.
